נולדתי בבלגיה בשנת 1939. הוריי נמלטו מהעוני ומהפוגרמים של השטעטל שברשין שבפולין שנה קודם לכן. חיינו בבריסל והתפרנסנו ממכירת נעלי בית שאמי תפרה מלבד. אבי עבד בנמל, בפריקת סחורה מהאניות. הייתי תלמידה בבית הספר המקומי, אהבתי מאוד שיעורי מוזיקה והתעמלות. בבית דיברנו יידיש וניגנו בכינור שירים נוסטלגיים מימי השטעטל. בימי החופש נהגנו לטייל ביער המקומי, ובקיץ בילינו בחוף.
הגרמנים פלשו לבלגיה בשנת 1940. תוך מספר חודשים הופיעו חוקים והוראות, במיוחד לרעת היהודים. הוריי לא יכלו למכור סחורה בשוק, ועל חנות הוריי הדביקו מודעה שחל איסור לקנות בעסק יהודי.
גם אני קיבלתי הודעה מבית הספר שאסר על ילדות יהודיות להגיע. נאלצנו לתפור תלאים צהובים על הבגדים וקיבלנו זימון מהעירייה להירשם ככוח עבודה. אבי החליט שנימלט לצרפת החופשייה, ושם נסתתר בכפרים.
נדדנו בכבישי צרפת מספר חודשים, ללא הצלחה. השמועה הייתה שיש בבלגיה מנזרים שמקבלים ילדות יהודיות. הגענו לכפר LA HULPE הנמצא כ- 40 קילומטרים מחוץ לבריסל. כדי להכניס אותי למנזר המקומי. הייתי בת 12 והרכוש היחיד שליווה אותי במנזר היה הכינור שלי. שם שינו את שמי מהלן מסינגר למריה הלן מיזאנג’. הוריי מצאו עבודה כמשרתים באחוזה בכפר סמוך, אך היה איסור מוחלט לבקר אותי במנזר. זהותי הייתה שמורה בסוד, והשתלבתי בבית הספר תחת שמי החדש כיתומת מלחמה. הנזירות היו נחמדות, וחיי המנזר נתנו לי תחושה של ביטחון. השתלבתי במיוחד בשיעורי מוזיקה, עד כדי כך שנבחרתי לנגן את ה- AVE MARIA בליל חג המולד במיסה. בשנת 1943 המשטרה המקומית והגסטפו פלשו למנזר כדי לחפש פרטיזנים או ילדות יהודיות. אם המנזר החביאה אותנו בחדר מסתור שהיה ממוקם תחת הבמה של הקפלה. כ- 40 ילדות יהודיות שרדו בזכות האומץ של MARIE VERONIQUE.
הורי חזרו למנזר לקחת אותי. הפרידה מהנזירות והחברות הייתה לי קשה במיוחד. כי שם הרגשתי עטופה, בטוחה ואהובה.
חזרנו לביתנו בבריסל, ולאט לאט התבררו ממדי האסון שפקד את הקהילה היהודית של בלגיה ופולין. חברים ושכנים לא חזרו, ילדים נותרו יתומים. הוריי החליטו לגדל את רוזליה, בתם של חבריהם שנותרה לבדה לאחר המלחמה. הפכנו לחברות. בתחילת 1946 קיבלנו הודעה מהג’וינט כי הפליט מרדכי אלבום משברשין, מחפש משפחה. אמי זיהתה את שמו כבן דוד רחוק. לביתנו הגיע בחור שבור, חולה וגלותי. בשנת 1951 התחתנו, נולדו לנו 4 בנות, והצלחנו להקים רשת חנויות נעליים ולהתפרנס בכבוד. הגענו לביקור בישראל בכדי לפגוש את את שורדי השואה הבודדים ממשפחתנו. בעקבות בנותינו שהשתקעו בישראל, עלינו לארץ בכדי לעזור בגידול נכדינו.
הערכים של “במקום שאין אנשים – היה איש”, ו”עם ישראל מדינת ישראל ותורת ישראל” הפכו למסר עיקרי וחשוב בכל אירוע משפחתי.
להזמנת סיפור אנא מלא את הפרטים ואנחנו ניצור איתך קשר בהקדם.
אם נכנסת לדף הזה, כנראה שזיכרון השואה קרוב לליבך ונשמח לראותך בקהילת השגרירים והשגרירות שלנו. תהליך ההכשרה מתחיל בקורס ייחודי שמתנהל כסדנאות בסגנון כיתת אומן ובו ניתנים למשתתפים כלים לאיסוף חומרים ועדויות, לבניית הסיפור ולהצגתו בגוף ראשון. את הקורסים מלווים בהנחיה והדרכה שרון אלכסנדר ואסתי זקהיים - שחקנים וותיקים ומוכרים מהתיאטרון והקולנוע. ובנוסף, עורכות ספרותיות שמסייעות בבניית הסיפור.
ההכשרה והליווי של העמותה ממשיכים גם לאחר הקורס.
רוצה לקבל פרטים על ההכשרה שעומד להיפתח בקרוב או על העברת קורס הכשרה בחברה או בארגון? כל מה שנדרש הוא למלא את הטופס ואנחנו ניצור איתך קשר בהקדם.
השותפים שלנו
רוצה לקבל פרטים על ההכשרה שעומד להיפתח בקרוב או על העברת קורס הכשרה בחברה או בארגון? כל מה שנדרש הוא למלא את הטופס ואנחנו ניצור איתך קשר בהקדם.
שותפים וממליצים
נשיא המדינה
מר יצחק הרצוג
"במציאות המצערת שבה מדי שנה הולך ופוחת מספרם של שורדות ושורדי השואה החיים בינינו, גובר הצורך בשימור סיפוריהם האישיים ובהנחלתו של הזיכרון שהם נושאים עמם – לדורות קדימה. לנוכח זאת, המיזם שבחרתם לקדם במטרה להשמיע את סיפורם של השורדים ולהנציח את הזיכרון, הוא בעיניי יוזמה מקורית, מרגשת וחושבה מעין כמוה"
ראש המועצה האיזורית ברנר
מר דורון שידלוב
"התרגשנו לפגוש את חלקכם בימים אלו באירועים קהילתיים לסיפורי השואה בבתי הספר, בזיכרון בסלון ובקהילה. כל אחד בדרכו המיוחדת להעברת סיפורי העדות הלאה...אנו שואפים לקיים מחזור נוסף של הקורס במועצתנו ולהתמיד ולפעול למען שימור זיכרון השואה"
ראש המועצה המקומית שהם
מר איתן פטיגרו
"ברכות לרגל סיום הקורס הראשון של מיזם "בגוף ראשון", לאור הצלחתו הגדולה וחשיבותו הרבה שלא תסולא בפז...לאור הצלחת הקורס, אני שמח לבשר על כוונתנו לפתוח בשנה הבאה קורס נוסף, שיאפשר למתנדבים נוספים להשתתף במיזם חשוב זה"
ראש עיריית קריית אונו
מר ישראל גל
"גאה לראותכם כחלוצי המתנדבים בפרויקט שגרירי זיכרון לסיפורי השואה בקריית אונו. לקחתם על עצמכם מחויבות אישית להעביר הלאה את המשימה החשובה ביותר – לשמר את זיכרון השואה ולא לשכוח. להעביר הלאה לדורות הבאים את העדויות של שורדי ושורדות השואה שהולכים ומתמעטים"
שגרירי הזיכרון משתפים
ורד בן ארצי
"אני מספרת שנים, אבל הפעם, במסגרת המיזם החברתי "בגוף ראשון", גיליתי את עוצמת החוויה וההתרגשות בלהיות דידי הקטנה והאמיצה, ילדה בת 7 שאיבדה בערב אחד את אביה וילדותה"
מרדכי אילון
"באתי לקורס מתחושת שליחות והייתי בטוח שאספר את הסיפור המשפחתי בגוף שלישי! לאחר כמה מפגשים, תוך כדי תרגול וצפיה בחברים לקבוצה, הבנתי שהרעיון לספר בגוף ראשון עוזר לי להיכנס לדמות וגם מפעיל אצלי רגשות שקודם לא היו לי"
פרידה הון
"הקורס אפשר לי לעשות תיקון "לעוול כביכול שגרמתי לאמא" בכך שלא הקשבתי לסיפור שלה כל השנים. כתוצאה מהקורס אני יכולה היום ובשנים הבאות לדבר ולספר את סיפורה של אמא בפני קהלים שונים"
דנה ארמא
"הקורס הפך לחוויה משנת חיים. למדנו איך להתחיל, איך לחקור איך לספר. כך הגענו למצב שבו אנשים כמוני וכמוך, שנבוכים לעמוד מול קהל, שממלמלים את סיפורם, ששוכחים חלקים - מתמידים וחוזרים ומספרים סיפורים אנושיים וקורעי לב. והקהל? שבוי בקסם של ההיסטוריה שמתעוררת מול עיניהם ברגישות ובאהבה אין קץ. התרגשנו עם אחרים, דמענו עם גיבורינו ובעיקר – אזרנו אומץ כי הבנו שהמטרה הקדושה חשובה מהאגו שלנו. ברגע שהשורד הגיבור שלנו חי מחדש ומעלה את סיפורו דרכנו, כבר לא שופטים אותנו על ביצוע, על ששכחנו משפט או סצנה, על הדמעות שזולגות. זה כבר לא הסיפור שלי, זו סבתא שלי שמספרת".
מלכה אמיתי
– "זו פעם ראשונה שאני עושה סדר בסיפור בצורה מעמיקה ומגלה הרבה דברים מרגשים... עצם העובדה שאני מספרת לפני כולם את הסיפור, עצם העובדה שאני ללא פחד עומדת לפני כולם... עבורי זה ניצחון...אני מרגישה שזה כבוד ענק שאני עושה למען אבי. אין דבר חשוב מאשר לספר את סיפור השורדים..."
רונית ולגרין
"הגעתי לקורס סקרנית בתקווה ללמוד לספר את הסיפור של אמא. קבלתי בקורס חוויה חד פעמית, יכולת לעמוד ולספר, והיכרות עם קבוצת אנשים מעצימה ומרגשת. שמחה ומודה לדודי שמאפשר לחלום שלי להתגשם, ולקבוצת האנשים שידעו לתמוך כשצריך, ולהיות איתי בתהליך שעברנו ביחד"
איציק קורן
"אבא שלי שתק שתיקה רועמת. ....ולמרות שאני מספר את סיפורו, כל שאני יודע, נאמר על ידי אחרים ולא מפיו. הרגע הראשון בו הבנתי והפנמתי שאני לא יודע, היה לצערי שנים לאחר מותו - כשהתבקשתי לעשות עבודת שורשים עם בתי הבכורה. אני חושב שכל אחד מאיתנו... מרגיש שליחות - וטוב שכך"
נילי איזנברג
– "...זה היה מסע משנה חיים! תם ונשלם שלב הקורס. מכאן מתחילה המשימה העיקרית – לספר את הסיפור לדורות הבאים. תודה ענקית לדודי שיצר והדליק את מדורת השבט והצית אש בלבבות ותודה לכם שותפיי למסע"
דב פניני
"ראיתי בקורס הזה הזדמנות להשלים את הידע על הסיפור של אמא ולקבל את היכולות להיות לה שגריר של זיכרון. אם אמא היתה חיה ורואה אותי מספר את סיפורה בגוף ראשון, היא היתה גאה בי ובוכה מן הסתם..."
